תכנון רגיש מים זו גישה שאומצה על ידי רשויות רבות ומתרבות בישראל ועל ידי התקן לבנייה ירוקה- 5281 אשר לפיה עקב הבנייה המואצת נוצר מצב בו האקוויפרים בישראל לא מוזנים ונמהלים במים טריים ובמקום זאת, צנרת הניקוז העירונית מגיעה לקצה הקיבולת שלה. תכנון נכון יביא להפחתת העומס מהצנרת העירונית, הפחתה של נזקי הצפות ולהעשרת מי התהום ושיפור איכותם. על כן, פרויקטים רבים מחוייבים לבצע ניהול של הנגר בתוך המגרש על מנת להשהותו ולחלחלו לתת הקרקע בצורה אחראית ומושכלת.

לכל רשות יש את הדרישות הספציפיות שלה אך באופן כללי אפשר לומר שכל פרויקט בנייה צריך להשאיר 15% שטחי חלחול. מגרשים שלא הותירו 15% חלחול צריכים לבצע חוות דעת הידרולוגית לניהול מי נגר עילי.

הידעתם שבלונדון ובישראל יש ממוצע משקעים שנתי די דומה? בתל אביב 583 מ"מ ובלונדון 601 מ"מ. ההבדל העיקרי הוא שבלונדון המשקעים מתפרשים על פני כ- 156 ימים בשנה בעוד שבתל אביב רק 45 ימים בממוצע. עובדה זו בשילוב עם תשתיות ניקוז מיושנות ותכנון לקוי גורמת לתועה של הצפות חוזרות ונשנות בארועי גשם חריגים אשר גם הם הולכים ומתגברים בשל שינוי מזג האויר להם אנו עדים בשנים האחרונות.

הפתרונות הנפוצים ביותר הם בורות חלחול ובארות החדרה- כל קידוח לתווך רווי צריך לקבל את אישור רשות המים. יש לתכנן את בור החלחול בצורה טובה ומלומדת ולהותיר אפשרות לתחזוקת הבור. פתרונות נוספים: גג ירוק, גג סופג, מיכלי השהייה, שדה פיזור, אגני חלחול, ריצוף מחלחל ועוד…